פסק-דין בתיק ת"א 4876-09-09

לפני תביעה שעניינה עסקת מכר של משאית.

רקע כללי ועובדות מוסכמות -

1.            אין חולק כי בבעלות הנתבע מס' 1, מר מחמוד פואד אבו אלהיג'א (להלן: " המוכר") היתה משאית מסוג איסוזו, מ.ר. 87-977-62 לרבות ארגז (להלן: " המשאית" ו-" הארגז").

2.            אין אף חולק כי ביום 1/2/2009 נחתם חוזה בין המוכר לבין התובע, מר עמאר חג'אזי (להלן: " הקונה"), לפיו ירכוש הקונה את המשאית בתמורה ל-180,000 ש"ח + מע"מ (להלן: " החוזה"). זמן קצר לאחר מכן נחתמה תוספת לחוזה לגבי מכירת הארגז כנגד 50,000 ש"ח נוספים + מע"מ (להלן: " התוספת לחוזה").

3.            מוסכמה נוספת היא כי על המשאית רבץ שעבוד לטובת הנתבעת מס' 2 - בנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: " הבנק").

4.            התמורה בגין המשאית והארגז היתה אמורה להשתלם במספר רב של המחאות עתידיות, החל מיום 18/2/2009 ואילך (להלן: " ההמחאות"), המשוכות מחשבון הבנק של אחיו של הקונה, מר ג'אבר חיזאזי (להלן: " האח"). ההמחאות הוכנו וניתנו בידי הבנק.

5.            רק שתי המחאות נפרעו (השתיים הראשונות - אשר זמן פרעונן 18/2/2009 ו-28/3/2009, בסכום של 8,000 ש"ח כל אחת) ושאר ההמחאות חוללו. כנגד שתיים נוספות שחוללו שולם סכומן במזומן - ובכך תמו התשלומים.

6.            היות וכך - מימש הבנק את השעבוד, לקח לידיו את המשאית והארגז, מכרם אותם -  ותמורתם עברה לידי הבנק על חשבון חובו של המוכר כלפי הבנק.

טענות הצדדים -

7.            הקונה טוען כי המוכר הצהיר כי המשאית נקיה מעיקולים ומשעבודים, למעט השעבוד לטובת הבנק, וכי סוכם שלאחר פרעון כל ההמחאות יוסר השיעבוד וניתן יהא להעביר את הבעלות על שמו - אך התברר לו שישנם עוד עיקולים מעבר לשעבוד. לכן, לטענת הקונה, הפר המוכר את התחייבותו שבחוזה ובתוספת לחוזה ולכן הוא ביטל את ההמחאות שטרם נפרעו. בהתאם, הקונה דורש את הסעדים הבאים : (א) פיצוי בגין הוצאות שהוציא במהלך התקופה בה שהתה המשאית בחזקתו (כולל הוצאות בגין ביטוח ותיקונים שבוצעו במשאית בסך של 30,000 ש"ח); (ב) העברת יתרת ההמחאות שעדיין מצוייות בידי הבנק לידיו; ו-(ג) העברת הבעלות לגבי המשאית והארגז על שמו.

8.            המוכר טוען כי לא היו עיקולים משמעותיים על המשאית וכי הסיבה לאי השלמת העסקה היתה חילול ההמחאות בשל שחשבונו של התובע הוגבל.

9.            הבנק טוען שאין הוא קשור לעסקה שבין שני הצדדים וכי ההמחאות ניתנו לידיו בשל שחשבונו של המוכר היה ביתרת חובה.

מסכת הראיות -

10.        לפני העידו הקונה (לגבי תצהירו ת/1), האח (לגבי תצהירו ת/3) והמוכר (לגבי תצהירו נ/1).

11.        עוד הוסכם על הגשת תצהירו של מר נאיף סוייד, נציג הבנק - בכפוף למחיקת סעיף מסויים, ללא חקירה, ובמהלך הדיון הוגשו מסמכים נוספים.

דיון והכרעה -

12.        לאחר ששקלתי את הראיות והסיכומים - מסקנתי היא כי דין התביעה הכספית להדחות וכי יש להשיב לקונה את ההמחאות שנותרו בידי הבנק.

13.        אני מוצאת שעסקינן בהפרה הדדית של החוזה מצד המוכר והקונה כאחד.

14.        מצד אחד, הוכח שאכן רבצו על המשאית עיקולים נוספים ולא רק השעבוד לבנק. המוכר עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי היו ארבעה עיקולים בגין תיקי הוצל"פ שנפתחו לטובת מרכז הקנסות (שני תיקים), בגין חוב לסלקום בסך של כ-7,000 ש"ח ובגין חוב בסך של כ-17,000 ש"ח לטובת החברה המרכזית למשקאות (עמ' 16 שורות 22-27 וראו אף את התדפיס מלשכת ההוצל"פ - נ/2). זאת בניגוד לחוזה, שם מצויין במפורש כי למעט השעבוד אין עיקולים או חובות או שעבודים (סעיף 2). מכאן שהוכחה הפרה מהותית בסיסית של החוזה מצדו של המוכר, העולה כדי הפרה יסודית.